יום חמישי, 5 באפריל 2012

מי מפחד מחופש?


ציור: עידו יחימוביץ'. אין קשר משפחתי לשלי

כולנו.
עזבו אתנו מהפגנות למען צדק חברתי או מתן זכויות לפרילנסרים. הכי פשוט זה להקבר בתוך השיט של עצמנו. בואו נכנס ללופ של עבודה מבוקר עד לילה ונאשים את הבוס; נצא לקניון האשליות לקנות עוד זוג נעליים ונאשים את הפרסומות שגררו אותנו עד פתח החנות, ואז נעניש את עצמנו בעוגת שוקולד באמצע הלילה. בבוקר נעניש את עצמנו על העונש מליל אמש ונרשם למכון כושר השכונתי שיצא במבצע במיוחד לחג הפסח (מנוי לחודש ב299 ש"ח במקום 309 ש"ח).

בואו נודה בזה: אנחנו מתים על עבדות. עבדות זה כיף גדול, אנחנו מרגישים שאנחנו בונים משהו יחד- אנחנו חלק ממשהו. מהגלגלים שמניעים את העולם, או יותר נכון- החמורים שדוחפים את הגלגלים המניעים את העולם.

איזה חופש? יש לי טריפל בוקינג וחתימת חוזה עם השטן היום. ציור: עידו יחימוביץ' הגאון.
אנחנו מפחדים מהחופש כי הוא לא ברשימת הTo do שלנו. יש לנו כמה ימים ספציפיים שמאושרים על ידי הבוס הגדול (יען: המצפון שלנו) שיתנו לנו אתנחתא קלה, ומיד נחזור בכוחות מחודשים לעבדות היומיומית. כי מה אנחנו, בני חורין פרזיטים, עושים מה שבא להם כאילו הם בני נוער פריקים שמרוחים על הרצפה של הדיזנגוף סנטר? 
אז אפילו שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו שמענו את הדיסק השלישי שבק ס' עם הקטעים מההגדה וראינו את Fight Club לפני עשור וחצי- כולנו משועבדים.  


אז איך אני, למשל, משחררת את עצמי מהעבדות? על ידי השתעבדות נוספת, כמובן. נושמת עמוק ביוגה תמורת 45 ש"ח לשעה וחצי, יוצאת לטייל באחו עם קופון של "חי בר" ומפנקת את עצמי בצימר בצפון כולל ג'קוזי עם אור זרחני וארוחת בוקר "כפרית". 
עבדים היינו, ונותרנו. אנחנו מכורים לזה ומתים על כל רגע. 

ובנימה אופטימית זו: חג עבדות שמח לכולנו

כולנו.
אנחנו מעדיפים עבדות על פני חירות כי זה נוח, תמיד יש את מי להאשים.

יום חמישי, 15 במרץ 2012

מה אפשר לעשות עם תואר בקולנוע? (מלבד הברור מאליו: להשתלט על העולם)


זה רישמי- אני בוגרת אוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה, מסלול תסריטאות.


וכעת לחיים האמיתיים:

מה אפשר לעשות עם התואר הזה? הצעות יתקבלו בברכה כאן, בפייסבוק, טלפונית או עם יונת דואר
בין הפותרים יוגרל קלף של אנדראה זקרמן, עורכת עיתון ה"בלייז" של ווסט בברלי, בלבוש מינימלי



יום רביעי, 14 במרץ 2012

יש דיבור על כך שמסתובבת בהוליווד כפילה שלי

אני כאן כדי להפריך את השמועה.
מדי שנה, בשבוע הראשון של פברואר, חל שבוע הדופלגנגר בפייסבוק- כפיל בשפת הצוררים. אני בדרך כלל לא משתתפת בפולחני אישיות מסוג זה אבל השנה חרגתי ממנהגי ובהחלטתי גם אני, ברוח היתולית, לשים כתמונת פרופיל איזו בחורה אחת בשם אן הת'אווי. מסתבר שאנשים רבים התבלבלו וחשבו שהיא אני- או אני היא, ונוצרה שרשרת של טעויות בתגובות שלא יביישו פרק של "שלושה בדירה אחת".





 אז באיחור קל החלטתי, לאור בקשת הקהל, לערוך שחזור של התמונה של הת'אווי. מה שבפועל קרה הוא שהדמיון ביני לבין המקור מקרי בהחלט- וזה מוכיח, חברים, שצריך הרבה מאוד אנשי צוות (מאפר, מקים תפאורה, צלם, תאורן, איש שמחזיק ריפלקטור) כדי לייצר תמונה טובה. אם אין לכם את כל מצרכים הנ"ל, אתם כנראה באמת צריכים להיות אן הת'אווי.







יום רביעי, 7 במרץ 2012

השנה, את מתחפשת לשרלילה עם אופי


גם השנה את הולכת על תחפושת השפנפנה..? לא שמעת? אובייקט מיני זה כל כך 2011!
בפורים הזה את הולכת להביא אותה בהפוכה, עם תחפושת משעשעת, מקורית ובעלת אמירה! אך אל דאגה, זה לא אומר שיתייחסו אליך ברצינות- ימשיכו להציק לך ולהפשיט אותך עם העיניים, כי מדובר בתחפושות סקסיות להפליא! 
תחפושת "חלוק נחל" מפתה!תחפושת אלה יוונית- וזנותית! מי צריך סדין?! לכי על ציפית!
תחפושת "ספרות זולה"!
תחפושת "זבל אורגני סקסי"!
וכמובן, מסמר הערב- תשרפי את רחבת הריקודים בתחפושת "הסנה הבוער"!



אל תתפשרי על פחות- השנה את הולכת להיות שרלילה עם אופי, ושכולם יקפצו!

יום רביעי, 29 בפברואר 2012

הגיעה העת- נמאס לשבת בחיבוק רגליים

שפחתכם הנאמנה בבקשה נרגשת למי שאחראיים על גורל כפות רגליה:



מדירה לדירה, או: מי שראה נעלי סירה בצומת של אלנבי- בן יהודה, נא להשיבן אלי

ב"מדירה לדירה", הסיפור ההוא של עגנון, החולה עובר לדירה בתל אביב כדי להחלים. מעניין, כי כל פעם שאני עוברת מדירה לדירה בתל אביב בריאותי מתדרדרת ושנותי מתקצרות בחצי. הפעם חשבתי שזה ילך תיק תק- עברתי כל כך הרבה העברות, למה שתהיה בעיה? מעמיסים את הארגזים- אני, בנוהל, עושה את פוזת ה"אני חזקה, זה בסדר, אני יכולה להרים את זה" וכמעט מתמוטטת בדרך- פורקים את כל העניינים ושלום על ישראל. באותו הערב הכל הלך כמתוכנן: בשעת השין נפגשנו עם החברים שעזרו להעמיס, העמסנו, פרקנו- או יותר נכון, הם העמיסו ופרקו- ואז…קרה המקרה:
חבר שלי, להלן: החבר, נסע לתומו עם עגלה בה כל תכולת דירתנו מחוברת לרכב. אחד הרכבים לצידו מצפצף לו ברמזור ומגלה לו שאחת השקיות נפלה מהעגלה. החבר עוצר בצד הדרך, יוצא החוצה ורואה שעל הכביש זרוקות לכל עבר הנעליים- של מי אם לא שפחתכם הנאמנה.


זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה טראגי. מצד שני, גבולות הסבל והיסוריים האנושיים תמיד מטשטשים בין המשעשע והמגוחך להפליא ובין הנוראי להחריד. אז אמנם את מרבית הנעליים החבר אכן מצא והשיב אלי, אך חלקם כבר הושמדו על ידי כלי רכב/ לא נמצאה הנעל השנייה בזוג. בקיצור, אם מצאתם נעליים במידות 34-36 באיזור אלנבי- בן יהודה, השיבו אותן אלי ואערוך להן טקס קבורה מכובד.

Meanwhile, in the other side of town


הדירה שלנו לא מעוניינת לסדר את עצמה. למה שאנחנו נעשה את כל העבודה בשבילה? עם כל הכבוד, ויש כבוד, את כבר דירה מספיק מבוגרת. קחי את עצמך בידיים ותתארגני. ביצ'.


חלקי ארון שעברו הסבה מקצועית והפכו למתלה מגבות

איקאה למתקדמים- מתקן תלייה בתנאי שטח


יום ראשון, 26 בפברואר 2012

Welcome, Bienvenido, Bruchim Habaim

שלום.

לא ברור עדיין מה הולך להיות כאן. אבל בטוח יהיה כיף.

טוב, כיף לא בטוח שיהיה.

אבל יהיה מעניין.

ואם לא מעניין, אז יהיה משעשע.

ואם לא משעשע…

עזבו, בקיצור. לא מבטיחה לכם כלום.