הגיעה העת- נמאס לשבת בחיבוק רגליים

שפחתכם הנאמנה בבקשה נרגשת למי שאחראיים על גורל כפות רגליה:

מדירה לדירה, או: מי שראה נעלי סירה בצומת של אלנבי- בן יהודה, נא להשיבן אלי

ב"מדירה לדירה", הסיפור ההוא של עגנון, החולה עובר לדירה בתל אביב כדי להחלים. מעניין, כי כל פעם שאני עוברת מדירה לדירה בתל אביב בריאותי מתדרדרת ושנותי מתקצרות בחצי. הפעם חשבתי שזה ילך תיק תק- עברתי כל כך הרבה העברות, למה שתהיה בעיה? מעמיסים את הארגזים- אני, בנוהל, עושה את פוזת ה"אני חזקה, זה בסדר, אני יכולה להרים את זה" וכמעט מתמוטטת בדרך- פורקים את כל העניינים ושלום על ישראל. באותו הערב הכל הלך כמתוכנן: בשעת השין נפגשנו עם החברים שעזרו להעמיס, העמסנו, פרקנו- או יותר נכון, הם העמיסו ופרקו- ואז…קרה המקרה:
חבר שלי, להלן: החבר, נסע לתומו עם עגלה בה כל תכולת דירתנו מחוברת לרכב. אחד הרכבים לצידו מצפצף לו ברמזור ומגלה לו שאחת השקיות נפלה מהעגלה. החבר עוצר בצד הדרך, יוצא החוצה ורואה שעל הכביש זרוקות לכל עבר הנעליים- של מי אם לא שפחתכם הנאמנה.


זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה טראגי. מצד שני, גבולות הסבל והיסוריים האנושיים תמיד מטשטשים בין המשעשע והמגוחך להפליא ובין הנוראי להחריד. אז אמנם את מרבית הנעליים החבר אכן מצא והשיב אלי, אך חלקם כבר הושמדו על ידי כלי רכב/ לא נמצאה הנעל השנייה בזוג. בקיצור, אם מצאתם נעליים במידות 34-36 באיזור אלנבי- בן יהודה, השיבו אותן אלי ואערוך להן טקס קבורה מכובד.

Meanwhile, in the other side of town

הדירה שלנו לא מעוניינת לסדר את עצמה. למה שאנחנו נעשה את כל העבודה בשבילה? עם כל הכבוד, ויש כבוד, את כבר דירה מספיק מבוגרת. קחי את עצמך בידיים ותתארגני. ביצ'.



חלקי ארון שעברו הסבה מקצועית והפכו למתלה מגבות



איקאה למתקדמים- מתקן תלייה בתנאי שטח



Welcome, Bienvenido, Bruchim Habaim

שלום.

לא ברור עדיין מה הולך להיות כאן. אבל בטוח יהיה כיף.

טוב, כיף לא בטוח שיהיה.

אבל יהיה מעניין.

ואם לא מעניין, אז יהיה משעשע.

ואם לא משעשע…

עזבו, בקיצור. לא מבטיחה לכם כלום.